מצד לצד

לו אדלר כתב פעם שיש שתי פרדיגמות של גיוס: זו של העודף וזו של המחסור. בתפקידים שיש בהם עודף מועמדים, שולטת פרדיגמה של סינון. בוחרים את המועמד הכי מתאים מכולם ואיתו מתקדמים. בפרדימה של חוסר: יש מעט מאד מועמדים מתאימים, ואז הפרדיגמה היא לא של סינון אלא של איתור. אין לנו עודף מועמדים, ואנחנו צריכים לייצר עוד מהם על מנת למצוא אותם.

האתגר של אנשי הגיוס הוא להבין באיזה פרדיגמה הם אמורים להשתמש. ככל שיש יותר ביקוש למשרה ותחרות, צריכה להיות פרדיגמה של איתור ולא סינון. בפרדיגמה הזו יש חוקי משחק אחרים, מועמדים אחרים וסט שלם של כישורים. האתגר הוא מבחינת המגייסים לא ל טפל במשרות ההעדר כאילו היו משרות עודף. לדוגמה מגייס שעובד על משרות שדורשות איתור, יכול לחיות בהרגשה שיש בידיו מספיק מועמדים, אבל כיון שנדרשים מועמדים מאד ספציפיים, חשוב מאד לא להתרשם רק מכמות אלא גם מהאיכות. לפעמים כמגייסים יש לנו הרגשה כי יש לנו די מועמדים למשרה, כשרק יותר מאוחר בסיפור נגלה שבעצם חזרנו חזרה להתחלה כי הם לא היו המועמדים הנדרשים.. עבודה בפרדגימת המחסור, אומרת שאין לנו פריבליגיה לחכות שקורות החיים המתאימים ישוטו אלינו, אנחנו צריכים ללקט אותם ולוודא שיש די מהם לצידנו.

אדם לאדם

אני לא מומחית סורסינג. אף פעם לא הייתי. אבל אני יודעת להביא מועמדים לתוך תהליך גיוס. אפילו לא מעט מהמועמדים שגייסתי בחיי הגיעו כך. אז איך בכל זאת יכולתי לנהל גיוס בעולם שהסורסינג הולך ותופס מקום משמעותי? סורסינג זו מלאכה שחייבת להשתכלל כל הזמן, היא דורשת השתכללות כי כל הזמן זזה הגבינה, וצריך להבין לאן המועמדים זזו ולהתחקות אחריהם.

בעצם מה שהשתכלל מאד היא הנגישות של המועמדים, ההבנה היכן הם נמצאים וחלק מאמצעי הקשר איתם. ככל שאנחנו הופכים מתוחכמים, המועמדים נעים למקומות אחרים. חלקם אפילו בוחרים לרדת מהגריד, כדי שלא נציף אותם בפניות. זה הזמן להיזכר במלאכה נשכחת, שהסורסינג האוטומטי, המסיבי גרפה אותה לאיבוד.

בבסיס מלאכת הסורסינג יש קשר אנושי, הבנה של בני אדם והבנת המניעים שלהם. היכולת ליצור קשר עם מי שאינו מכיר אותנו ולחבר אותו למטרה חדשה, באופן מכבד ולטובת שני הצדדים. אם אתם שואלים אותי, הכלים לפעמים מסיחים אותנו מהמלאכה החשובה הזו. כשהם כבר לא מצליחים להגיע, תחזרו חזרה לבסיס. לתקשורת בין אדם לאדם.

anonymous couple of coworkers talking in street
Photo by Tim Douglas on Pexels.com

משפחה מאושרת

טולסטוי כתב שכל המשפחות המאושרות דומות, ככה זה בתאוריה. כך גם כל הארגונים הנפלאים, לכולם אותה תדמית נהדרת. בכולם עושים עבודה מעניינת, בכולם "כיף", הם כולם תחליפים מפוארים זה של זה. כולם יודעים להעתיק במדויק את התרכיז החיוני. ואף שזו הסחורה שאנחנו מבקשים- מה שהופך אותם לשווים באמת היא דווקא איפה שהם חורגים מן הסטנדרט, איפה שהם פחות ניתנים לעיכול. לכולם יש את הזיזים שלהם. הם כולם משוננים. מחכים שתגרדו את השכבה הנוצצת של כרטיס ההגרלה: למצוא את שמחכה לכם.

family gathering for a group hug
Photo by August de Richelieu on Pexels.com