אם אומרים לך לקפוץ היית קופץ?

.

מייקל לואיס השיק אתמול בערב את ספרו "מתי לקפץ" באירוע חגיגי. מייקל עזב את קריירת הייעוץ שלו לטובת מימוש חלום של להפוך לשחקן סקווש מקצועי. יחד עם הספר הוא שואף להקים קורס שתומך באנשים שרוצים לממש את החלום שלהם כפי שהוא עשה.

מייקל הביא איתו את המקפצה שלו מהבית, שריל סנדברג בת דודתו הדי רחוקה הנחתה את הערב, ומייקל אמר בחצי צחוק שיחד הוא ושריל ימכרו המון ספרים.

בספר שעוד לא הספקתי לקרוא, הוא מתאר את סיפורם של אנשים שהחליט לקפוץ מהביטחון היחסי של הקריירה שלהם לאיזה חלום שתמיד פעם בהם. הנה כמה תובנות שהוא חלק:

*אין זמן מתאים לקפוץ באמת, אבל יש זמנים בהם אולי לא כדאי לקפוץ.

*גם אם עכשיו לא הזמן הנכון, אפשר בהחלט להתכונן ולתכנן את הקפיצה לזמן אחר

* מדובר בעבודה קשה, אך אנשים נוטים להתמקד באירוע הקפיצה ולא בהכנה שקדמה לכך.

*ההכנה היא המפתח לקפיצה מוצלחת

*רב האנשים חווים קול פנימי שמנסה לעצור אותם

*לא כל הקפיצות מוצלחות הן..

*אם הרעיון משוגע הוא אפשרי ( עדיף משוגע על טפשי)

מייקל הקים קהילה שתומכת באנשים שמחליטים לעשות את הצעד. כמו כן הפודקסט שלו מביא סיפורים של אנשים שעשו את זה.

נושא אחד שחסר לי, ואולי קיבל יותר התייחסות בספר ,היה עד כמה אותם אנשים שקפצו שמחים על הצעד שלהם ומצליחים להתקיים ולהמציא עצמם מחדש?. מייקל עצמו פרש אחרי שנתיים ממשחק הסקווש ועבר לשווק את רעיון הקפיצה והספר לאנשים אחרים. לסיכום: צירכו את הספר והרעיון מאחוריו באחריות, יש בו מסגרת טובה לחשיבה על הנושא אבל קחו בחשבון שבסופו של דבר אפילו מייקל לא עשה את מה שהמליץ.

השאר תגובה