לא במקרה

מכירים את הגרף החברתי? זה שמציע לכם חברים, שיודע עם מי ביליתם? זה שיודע כמעט לנבא את המעגל החברתי שלכם? איפה שמתערבבים העולם ברשת והרשת שבעולם-כמה קל לאלגוריתם השובב הזה לנהל לנו את החיים. בדרך כלל אנחנו מאד קלים להשפעה, ואנחנו מונעים בקלות על ידי קונטקסט ולחץ חברתי. אנחנו משתמשים בסימנים היוריסטיים לדעת עם מי כדאי להתחבר, מונעים על ידי הגיון של תחרות יופי ומושפעים מהטיות רבות מכדי לספור. אוהבים רשימות ודירוגים ומתייחסים כמעט תמיד לאינפורמציה זמינה כאמת. אין לנו הרבה ברירה כי בחיים צריך לקבל החלטות מהירות ואין לנו זמן לעשות תחקירי עומק. כל מה שמכשיר לנו את ההחלטות הופך את החיים שלנו לקלים יותר, ואין לנו סיבה להפסיק- חוץ מאשר מדי פעם כשמסתבר כי טעינו. אפילו ראש ממשלה אנחנו בוחרים כך, אז מה יגידו אזובי הקיר?

כבר אמר דן אריאלי: אנחנו לא רציונלים- ולא במקרה. אבל למה זה בכלל ראוי לציון? ההבנה שכך אנשים מקבלים החלטות מהווה גם הזדמנות. אם אתם רוצים להתקבל למעגל חברתי כלשהו (זה יכול להיות מקום עבודה, קבוצת התייחסות מסויימת, קבוצה מקצועית או תוכנית מסוימת), אתם צריכים להיטמע בה. אתם צריכים להפוך לשם שנשמע מוכר, להופיע באירועים, להתחבר לחברי הקבוצה ברשתות, ליצור קשרים. למעשה כל אינטראקציה מחדדת את התוקף החברתי שלכם, ומחזקת אותו עד שמהר מאד אתם הופכים לחלק מהליבה. כמו במה ששחקניה מתחלפים  בכל פעם באנשי השעה. אם לא תהיו אתם שם, מישהו אחר כבר יתפוס את מקומכם.

CLOUT או ההשפעה הנתפסת שלכם, מתוקפת כל כך בקלות, ומתחדדת עם כל אינטראקציה. קצת כמו שלבים במשחק וידאו. כל פיצוח מקדם אתכם שלב. מספיק שתהיו בזמן הנכון במקום הנכון על מנת לקבל את ההזדמנויות שלכם. כמו האלגוריתם של הגרף החברתי: לראות את המנגנונים האלה בפעולה לא מוסיף לנו חן, אבל בהחלט יכול להוסיף לנו ערך.

persuasion_masterclass_205

 

 

 

 

 

 

 

 

השאר תגובה