הטעויות באמצע הנגינה

ארגונים אוהבים לבזבז כישרון. הם מתייחסים אליו כאל כמית וסופי. קשה למצוא מועמדים מתאימים, התחרות רבה, וכולם מתחרים על אותם מועמדים. אבזל זה בהנחה שתהליך הגיוס הוא מדויק, מדעי, ומועמדים הם משתנה קבוע ויציב. אבל כל זה לא נכון ולא מדויק. המפתח להרחבת מקורות הגיוס הוא לא בהמצאת כל מיני טריקים חדשים, מציאת מועמדים ברשתות שמתחבאים מתחת לסלע:הוא בהבנה שתהליכי גיוס הם הדבר הבזבזני ביותר שיש ומועמדים הם משאב חי ומשתנה, צומח ומתפתח.

בתחילת הלימודים בשנה שעברה, ביקרנו בתיכון של רועי. המורה למתמטיקה, הסביר שלכל מבחן יש מקצה שיפורים ותמיד יש לך אפשרות לתקן את הציון, בתנאי שאתה מפנים ולומד מן הטעויות בדרך. וכך כל תלמיד מקבל את ההזדמנות האמיתית ללמוד מן הטעויות, ולהפוך באמת לטוב יותר משיעור לשיעור. כל כך הגיוני!

אז כך גם בתהליכי גיוס, אם מועמד לא עבר ראיון אפשר להתייחס אליו כאל טלנט בהתפתחות. פגשתם אותו בנקודה אחת בדרך, ורב הסיכויים שאתם היום במקום אחר וכך גם הוא. מה אתם יכולים לתת לשוק העבודה בחזרה? האם אתם יכולים לסייע למועמדים להגיע אליכם יותר מתאימים? האם אתם מצפים לקבל הכל מן המוכן?

נשאלת השאלה: מה אתם עושים כארגון לפתח את הטלנט ולא רק לקטוף אותו..כי אין סוף לכישרון האנושי, ואין סוף למועמדים. צריך רק לפתוח את הראש לתקן את הטעויות באמצע הנגינה.

השאר תגובה