מי הולך יחף?

במידה מסויימת אנשי משאבי אנוש הם הפונקציה הכי פחות מטופלת מצד הארגון. זו הפונקציה שכולם מצפים ממנה לטפל בם. היא המקום שבו הארגון שוכח לעיתים קרובות לתת לו את מה שצריך לכל ארגון אחר. איך שהוא כשאתה עסוק רב יומך בלהכיל ולטפח אחרים אתה נותר בדרך כלל קצת מוזנח בעצמך.

ההנחה היא שאנשי משאבי אנוש יכולים לדאוג לעצמם. אם הם יכולים לתמוך במנהלים, לעזור לעובדים בתהליך הקידום, לללמד אחרים לתת פידבק הם בוודאי יכולים ליישם את הכל גם כלפי עצמם. זה נכון במידה חלקית בלבד. איכשהוא כשאתה אחרון בסדר העדיפויות של עצמך זה לא בדיוק נוסחה מנצחת.

אז בארגון שלכם: האם אנשי משאבי אנוש יוצאים לכנסים, האם הם יוצאים לימי כיף יחד עם הקבוצות בהם הם תומכים?, האם הם מקבלים מקום ליד השולחן במשברים והצלחות? האם הם זוכים לקרדיט עבור העשייה שלהם? האם הם שואבי המים וחוטבי העצים של הארגון שלכם?

בעצם אנשי משאבי האנוש היו צריכים להיות הפונקציה הכי מפונקת בארגון- מאין ישאבו אחרת את הכוחות לתמוך בכל שאר האנשים, אולי בגלל שהרבה מן העבודה נעשית מאחורי הקלעים, הפונקציה הזו נשכחת לעיתים, וזה חבל.

3 מחשבות על “מי הולך יחף?

  1. …זה מזכיר לי קצת את מצב המורים בישראל – הם קריטיים לעתיד המדינה ולא מוערכים ומתוגמלים מספיק. ובסוף המערכת לא ממריאה לאן שצריך. האם זה גורם גם לכך שיש במקצוע בעיקר נשים? אני יכול להגיד שכשניהלתי, נשות/אנשי מ”א טובים היו תמיד הפרטנרים הכי טובים שלי. הם נתנו לי את העצות הטובות ביותר. מצד שני, כעובד, היה נראה לי תמיד שהם לא שם בשבילי אלא קודם עבור ההנהלה. אולי יש כאן מקום לפיצול בהגדרת התפקיד (או שסתם הניסיון שלי לא מספיק מקיף להכללות שכאלה)? – מחשבותייך?

  2. אני יכול להעיד מנסיון שמשאבי האנוש הם פונקציה קריטית בארגון, כי האנוש הוא המשאב הקריטי להצלחת הארגון. במיוחד בתעשיית הייטק. יש לי ניסיון מועט בגיוס אנשי משאבי אנוש אבל כ"משתמש" זכיתי לפגוש אנשי מ"א מעולים וגם כאלה שלא היה לי ברור למה הם בחרו בתפקיד ולמה החברה בחרה בהם (שלא לדבר על תוארים של HRBP – הללו לא היו קשורים לביזנס ולא היו פרטנר). זה מזכיר לי קצת את מצב המורים בישראלם

השאר תגובה