מרשם

תפסיקי לחפש אמרתי לה. היא כבר היתה מותשת מהמרדף אחרי העבודה הבאה שלה. היא היתה פרוטה לכסף קטן, עייפה, שחוחה. כמה שהיתה מוכשרת, מדופלמת וחכמה ככה היתה עייפה. איזה עוז להגיד דבר כזה למישהו שצריך את העבודה כבר כמה זמן והיא מבוששת. כאילו שבעולם שלנו אפשר להשיג משהו מבלי להתאמץ. כאילו שיש ברירה. אז זהו שכן. אני באמת מאמינה שהכל שם

רשמתי לה מרשם: לצאת מהבית, לא לשבת מול המסך ולא לשלוח קורות חיים. לפגוש אנשים, להרחיב את המעגל, לתת ובנדיבות זמן, ידע וחיבורים. לחיות כאילו החיים שלמים גם בלי. להזדקף. להתאושש. להאמין שיש מספיק. לבחור יום יום את מה שמסביר פנים. היא לקחה פעמיים ביום אחרי האוכל. כבר מזמן חזרה לעבוד. היא ממש לא חיפשה. היא מצאה את מה שחיכה לה כל הזמן

לקבלת הפוסט הבא במייל :

השאר תגובה