בדד אלך

לא רציתי לכתוב עלייך קורונה, בהתחלה חשבתי שאתעלם ממך ותתפוגגי לך מעצמך. נסים טאלב עם הברבור השחור שלו בעצמו כתב פעם שהשהייה הוא הפתרון הכי טוב כי רב הבעיות נפתרות מעצמן. אבל מסתבר קורונה, שאת לא ממהרת לשום מקום. בהתחלה חשבתי שנשמור ממך נגיעה. וזה יספיק.

בהתחלה ניסינו לחשב סיכונים, לברר מי הוא נשא, מי נגוע, מי היה פה ואחכ שם, אח"כ התחילו להופיע מקורבים לקורונה בדרגה השלישית, חברים של קורונה לשעבר, התחילו למכור לנו מונח חדש: ריחוק חברתי. אדם לאדם קורונה. תיפגשו רק דרך מסכים. אתם הבאתם על עצמכם את הריחוק הזה ועכשיו נראה לכם מה קורה שאתם דבוקים לכסא בבית, מול מסך, לא יכולים לטייל בעולם ולא להתקהל. לא להתחבק ולא ללחוץ ידיים. הקורונה הזו באה להראות לנו מה יקרה אם נמשיך לחיות בבידוד, מאחורי מסך, לעבוד מהבית תמיד, ריחוק חברתי- מן אוקסימורון כזה שאנחנו התחלנו. עכשיו הוא בא לקחת אותנו.

השאר תגובה