אנחנו מ 2020

*בשם כל מי שהתחיל תפקיד חדש אחרי מרץ 2020

אנחנו העובדים החדשים שלכם, אלה שגייסתם בשנה הכי הזויה אבר. אנחנו עובדים אצלכם, אבל לא עד הסוף. אנחנו מרגישים קצת כמו עיוור באפילה. לא יודעים לקרוא את הסבטקסט, לא בהכרח מזהים את הכללים הלא כתובים, זה לא הענין של עבודה מרחוק, שהתנסנו בה בעבר. זה ענין של ישות מבוזרת, שקשה מאד לפענח אותה.

אין לנו מור"ק משותף, אנחנו פחות מכירים את מי שאין לו זיקה ישירה למשימות שלנו, וגם אם נפגשנו – הדו מימדי נעדר כל כך הרבה סיגנלים. אנחנו לא נשענים על חוויות שנצרפו מחוץ לחדרי הישיבות. אין לנו מושג איך אתם באמת ביום יום. אנחנו מרגישים מאד חופשיים מחד, אבל קצת נטולי הגדרה.אנחנו לא יודעים כל כך מי אנחנו שאנחנו במחיצתכם. אתם שעבדתם יחד, לפני מרץ 2020, שימו לב, אנחנו לא מרגישים כמוכם. אין לנו זיכרון קולקטיבי.

אנחנו לא מכירים רכילות, לא יודעים נספג לפני כן בקירות, איש לא מגניב לנו הודעה בפרטי, חסרה לנו שכבה שלמה של אותות, אנחנו לא תמיד נודה, אבל אנחנו חווים אתגרים, אנחנו תוהים מה יקרה ביום שאחרי. האם תזהו אותנו?

photo of women sitting on couch near disco ball
Photo by cottonbro on Pexels.com

השאר תגובה