שוב שורקים בצינורות

המיומנות של לייצר פייפליין היא אחד השרירים הכי מועילים לחיים שנתן לי הגיוס. כי מה הם החיים אם לא פייפליין אינסופי 🙂

  • לדעת שתמיד תמיד צריך לבלות חלק מהזמן בייצור ולא רק בניהול
  • לדעת שלא הכל יצליח וצריך תמיד שתהיה יותרת
  • לדעת שהכל לוקח זמן בחיים, ולכל הדברים הטובים יש זמן הבשלה שצריך לקחת בחשבון
  • לדעת שאי אפשר לצפות לשיעור הצלחה של 100% אף פעם.
  • לדעת שתמיד יש מחר, תמיד אפשר לנסות שוב, תמיד יש מה לעשות ותמיד יש טעם
  • לדעת שאי אפשר להצליח בלי קודם לזרוע ועדיף כל הזמן.

במקצועות כמו גיוס יודעים שאם לא דאגת למחר, פשוט לא יהיה לך. אין אפשרות לנוח על זרי הדפנה ולהנות מהנוף. צריך להפקיד כל הזמן לקופה כדי שמחר יהיה גם. את החשיבה הזו כדאי לאמץ בכל תחום בחיים, אבל רובינו שוכחים. כל דבר שאנחנו עושים דרוש השקעה מראש, דורש טיפוח מתמיד ודורש השקעה. כן, הזורעים זורעים והרינה תגיע. כל הצלחה שלכם מתחילה בהשקעה מכוונת, בהפקדות יומיומיות. תפקידו בכל מה שחשוב לכם, מלימודים, חברים, יחסים, השפעה. יום אחד תגלו שצמח לכם משהו נהדר.

  • אחרי החגים יפתח הקורס החדש שלי ושל עינת: למה לחפש אם אפשר פשוט למצוא, ההרשמה עדיין פתוחה ואנחנו כבר כמעט מלאים! פרטים פה.

water pouring on pipe
Photo by Nitin Sharma on Pexels.com

קוקטייל

ומה אם ככה הולכים להראות חיי העבודה שלנו לתמיד? אני יודעת שזה מה שכתבו ואמרו אבל אף אחד מאיתנו לא באמת האמין. חשבנו שתיכף מגיע חיסון ואנחנו מחזלשים. מסתבר שהמעבר שלנו מפיזי לדיגיטלי ובחזרה לא הולך להפתר בזמן הקרוב. בזמן הקרוב אנחנו מתמודדים עם כל מיני סגסוגות של עבודה. בינתיים המעבר בין כמה צורות עבודה אינו חלק דיו. אנחנו מנסים ללמוד איך מתרגלים כל פעם מחדש למינונים משתנים של עבודה מהבית, מהמשרד ומכל מיני מקומות אחרים. בשנה האחרונה, אנחנו מבינים שהקבוע היחידי הוא אנחנו שמאגדים את העבודה שלנו בכל מיני מצבי צבירה. זו כנראה השנה שבה עבדנו בכל תנאי, והמשכנו לעבוד תחת מצבים שאמנת ג'נבה לא בטוח היתה מאשרת.

עדיין לא הצלחנו לפצח איך שורדים את התערובת החריפה הזו של חיים תלויי WIFI, וחשמל, פגישות חטופות עם מסכות, פקקים למכביר, חפירות וחוסר בחנייה, תוים ירוקים, שנ"צ וילדים לקינוח. אולי כשנפנים שאלו הם חיינו בזמן האחרון, נמצא פתרון שמתחלק בגרון. בינתיים יש עוד מה ללמוד.

person holding strawberry ice cream
Photo by cottonbro on Pexels.com

קל"ב

לפני שעברנו לעבוד מהבית: עובדים העדיפו פינוקים במשרד והנגשה של שירותים בזמן שהם במשרד: חדרי כושר, קיטנה לילדים באוגוסט, שטיפת האוטו וכל מה שפינה אותם לעבוד במשרד. עכשיו שחוזרים למשרד כדאי לשים לב שבשנה האחרונה חלה העתקה של העדפות העובדים. אמנם חוזרים למשרד, אבל מרכז הכובד של העדפות העובדים עבר הביתה. ההטבות שעובדים רוצים כבר לא מתמקדות במשרד.

כעת רוצים העובדים שינגישו להם את הבית. ההטבות של היום אולי לא היו נתפסות כאלה בעבר, אבל הסטטוס קוו פשוט השתנה. אם לפני כן נסיעה של שעה, עבודה בשעות קבועות, עבודה מן המשרד היו הנורמה, כעת זז לו קו פרשת המים, כעת לבוא למשרד היא בחירה שיש לצידה גם מחירים של איזון ותקורות, בעיקר כי האלטלרנטיבה קיימת. הרצון של העובדים לשמר את מה שהושג ונלמד בשנה הזו אינו נתפס כהטבה , אלא נורמה הדורשת שימור. חוסר התייחסות לנושא תחשב כסוג של הרעת תנאים שכבר קובעו.

woman sitting on the floor using a laptop
Photo by Vlada Karpovich on Pexels.com