האמת

אין מה לעשות, כולנו סובלים מחסמים קשים, חסמים שמפריעים לנו למצוא את האנשים הנכונים למשימה. אנחנו מתייחסים לחסמים האלה כאילו הם אמת אבסולוטית, אבל רב הזמן זה רחוק מאד מהמציאות, רב ההנחות המוקדמות שלנו, על מה אנחנו צריכים מבוססות על דברים שמעולם לא תוקפו, נבדקו או אותגרו. פשוט נח לנו להשתמש בקיצורי הדרך כי אנחנו חוששים לטעות,

חופש החלטה זה דבר מפחיד, אנחנו לא יודעים איך לקבל החלטות גורליות לבד. אנחנו מעדיפים איזה סמנים שיתנו לנו עוגן ונוכל להסתמך על משהו שהוא חיצוני לנו. כל זה טבעי וברור, עד שאנחנו נתקלים בקיר. אם החיפוש אורך המון זמן ואין מוצא, תבינו שהלכתם רחוק מדי. זה לא שאין מועמד טוב מדי, יש מועמד טוב דיו ואתם לא הייתם רואים אותו גם אם הייתם שמים משקפיים.

רוצים מייל שבועי?

cutouts of letters
Photo by Magda Ehlers on Pexels.com

מה לעשות כדי לשפר את הגיוס?

נניח שאין לכם הרבה תקציב, אין לכם כח אדם ובעיקר אין לכם זמן. מה אתם יכולים לעשות בכל זאת לשפר את תהליך הגיוס שלכם?

מה אתם יכולים לעשות על מנת להימנע מטעויות קשות שיעלו לכם המון כסף?

  1. לשאול מה תהיה התרומה המשמעותית של מי שיבוא לעשות את התפקיד?
  2. לדאוג שזה יהיה מה שיוביל את תהליך הגיוס
  3. .לודא שכל מי שמגייס לתפקיד הזה מוכן ומבין מה אתם מחפשים.

הרבה פעמים אנחנו פוצחים בתהליך גיוס באופן כמעט אוטומטי, משתמשים באיזו הגדרת משרה שאבד עליה הכלח, לא עוצרים לבחון את הדברים, ולא משתמשים בנכסים הטבעיים של המשרה על מנת לחדד את מה שהתפקיד בא להציע. התוצאה היא שאנחנו בעצם מושכים אלינו את המועמדים הלא נכונים, את זה נגלה לעיתים רק כעבור זמן, אפילו אחרי זמן מה שהם עובדים בחברה. אנשים שנגיעו אליכם מהסיבות הלא נכונות, ובעיקר בגלל שאתם לא התעקשתם לקרוא להם נכון.

אז גם אם אין לכם כסף לפרסום, גם אם אין לכם מגייס ואפילו אם אין לכם זמן, אתם תחסכו דם, יזע ודמעות אם תשבו יחד ותפצחו את התרומה המשמעותית שתהיה למי שיעשה את התפקיד שאתם מחפשים. זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן. התובנה הזו תיסרג לאורך ורוחב תהליך הגיוס: מן המשרה, דרך הראיונות ועד האפשרות הנהדרת לסגור את המועמד שהגיע בדיוק לאן שהיה רוצה מהסיבות הכי נכונות.

להרשמה לבלוג:

Photo by Breakingpic on Pexels.com

לפזר קצת שמחה

למצוא תפקיד חדש צריך להיות תהליך מהנה. זה שהתרגלנו לסבול מכך זה פגם עצום שהשתרש שהגיע הזמן שישתנה. הוא מתחיל בזה שאנחנו "מחפשים" עבודה ולא עסוקים ב"למצוא". תהליכי הגיוס תוכננו על מנת לפסול את מרבית המועמדים ואנחנו שמחפשים הולכים בדרך הזו כאילו שמדובר באין ברירה. לא מכירה אדם שלא נשרט מתהליכי חיפוש עבודה , ולא מכירה אף אחד שלא יוותר על התענוג המפוקפק הזה.

האם ישנה אלטרנטיבה? בחיי שקיימת. היא דורשת שינוי תפיסתי של עובדים ומעסיקים. בהכרח האלטרנטיבה הזו דורשת עיקוף של מנגנוני המיון המסורתיים: משרות שפורסמו, משלוח קורות חיים ומענה לדרישות. מי שרוצה למצוא עבודה מחפש הזדמנויות ולא תפקידים, מחפש הקשרים וקשרים. מזקק תועלות ופותח דלתות.

בכל פעם אני נפעמת מחדש לגלות לאנשים את הדרך האחרת למצוא עבודה. זה כאילו שהם מגלים דרך עיקוף סודית, עולם מקביל שבו העתיד הוא הבטחה.