אבל אני אוהב להיות בבית!

שאובמה היה נשיא היה תקווה גדולה מצד חברות ההייטק שהוא יטה את מדיניות ההגירה של ארהב ויאפשר לעובדים מכל העולם להגר ולחזק את מרכזי ההייטק..זה לא התממש ומאז מדיניות ההגירה לא ממש פינקה את חברות ההייטק. סן פרנסיסקו נאנקה תחת גדודי ההייטק שכבשו את העיר, ומחירי השכירות האמירו. בשבועות האחרונים פייסבוק טוויטר הודיעו כי יאפשרו לעובדיהם עבודה מרחוק באופן תמידי.

אל תבלבלו, החברות זיהו דרך לצמצם עלויות העסקה, להמשיך לצמוח בתנאים מיטיבים , להתפרש לעוד איזורים לחתוך שכר, כל זה עם תשואות על יחסם לעובדים, בלי ציניות. זה לא שזה יהיה נקי מאתגרים, אבל זה לגמרי הזדמנות עסקית מאד מפתה ואתגר מעניין לפונקציות הטלנט.

לקבלת הפוסט הבא במייל

Photo by Taryn Elliott on Pexels.com

אל תחקו את ג'ורג'

במשך יותר מעשור היה מוגדר שוק העבודה כשוק של מועמדים, נכון לא עבור כולם..אבל בשוק שבו יש אבטלה יחסית מצומצמת, אפשר לומר שנהנו המועמדים משוק שנתן להם רוח גבית: כולל התייחסות רבה לחווית המועמד, המועמד הפך לצרכן לכל דבר ותהליכי הגיוס הפכו לשקופים וידידותיים. ועכשיו לראשונה מאז 2010 אנחנו חווים שוב שוק שבו הביקוש לעובדים מצטמצם, הביטחון התעסוקתי מטלטל וכוון הרוח שוב משתנה.

דור שלם נפגש לראשונה עם מציאות שונה, שתכתיב סדרי עדיפות שונים ושוב תמהל מחדש את האופן שבו נתנהל בשוק העבודה. אפילו שסדרי עולם השתנו, איני חושבת שהמועמדים יאבדו לחלוטין את היתרון שהקנה להם השוק הפורח. קשה לי להאמין שנשוב לעידן שראה במועמדים לקוחות שבויים, כי משהו בסיסי השתנה בעולם שלנו בעשור הזה. אני כן מאמינה שהתקופה הזו תשפיע על הגישה של מחפשי העבודה, הארגונים שהם יבחרו ובעיקר יביא ליותר איזון בתרבות שיצאה מעט משליטה.

בדד אלך

לא רציתי לכתוב עלייך קורונה, בהתחלה חשבתי שאתעלם ממך ותתפוגגי לך מעצמך. נסים טאלב עם הברבור השחור שלו בעצמו כתב פעם שהשהייה הוא הפתרון הכי טוב כי רב הבעיות נפתרות מעצמן. אבל מסתבר קורונה, שאת לא ממהרת לשום מקום. בהתחלה חשבתי שנשמור ממך נגיעה. וזה יספיק.

בהתחלה ניסינו לחשב סיכונים, לברר מי הוא נשא, מי נגוע, מי היה פה ואחכ שם, אח"כ התחילו להופיע מקורבים לקורונה בדרגה השלישית, חברים של קורונה לשעבר, התחילו למכור לנו מונח חדש: ריחוק חברתי. אדם לאדם קורונה. תיפגשו רק דרך מסכים. אתם הבאתם על עצמכם את הריחוק הזה ועכשיו נראה לכם מה קורה שאתם דבוקים לכסא בבית, מול מסך, לא יכולים לטייל בעולם ולא להתקהל. לא להתחבק ולא ללחוץ ידיים. הקורונה הזו באה להראות לנו מה יקרה אם נמשיך לחיות בבידוד, מאחורי מסך, לעבוד מהבית תמיד, ריחוק חברתי- מן אוקסימורון כזה שאנחנו התחלנו. עכשיו הוא בא לקחת אותנו.