שעות נוספות

כל הדיון סביב עבודה היברדית מפספס את אחת הנקודות הכי חשובות שצמחו במגפה. הרי מה שבאמת קרה הוא שנשמטה לה הקרקע מהפרדיגמה של מדידת פריון בשעות עבודה . הפרדיגמה הזו היתה חלק אינטגרלי מהמושג עבודה מאז יסד פורד את שבוע העבודה המודרני. היא חלק ממערך החוקים והחוזים מאז ומתמיד. עכשיו, נראה די משונה למדוד כמה שעות אתם במשרד כמדד לכמה עבדתם. המושג יום עבודה נשחק, הצימוד בין עבודה למשרד נשחק. פריון העבודה אימץ לו חוקים חדשים. זה קצת כמו לנסות עכשיו להשתמש באמות במקום בשיטה המטרית.

אתם יכולים להמשיך לדון בעבודה היברידית עד מחר. הענין הוא שהצידוק לספירת שעות עבודה פתאם נראה תלוש. קצוות יום העבודה כבר נפרמו. כל ניסיון להתייחס לעבודה כאילו אנחנו לפני מרץ 2020, סופו להכשל. הצידוק לימים ארוכים במשרד, פשוט נגוז עם המגפה. יכול להיות שהכל ישוב לקדמותו, הזיכרון האנושי קצר, אבל גם יכול להיות שמה שאנחנו עושים עכשיו הוא פשוט לרקוד ריקוד ישן למנגינה חדשה.

round silver colored wall clock
Photo by Oladimeji Ajegbile on Pexels.com

קל"ב

לפני שעברנו לעבוד מהבית: עובדים העדיפו פינוקים במשרד והנגשה של שירותים בזמן שהם במשרד: חדרי כושר, קיטנה לילדים באוגוסט, שטיפת האוטו וכל מה שפינה אותם לעבוד במשרד. עכשיו שחוזרים למשרד כדאי לשים לב שבשנה האחרונה חלה העתקה של העדפות העובדים. אמנם חוזרים למשרד, אבל מרכז הכובד של העדפות העובדים עבר הביתה. ההטבות שעובדים רוצים כבר לא מתמקדות במשרד.

כעת רוצים העובדים שינגישו להם את הבית. ההטבות של היום אולי לא היו נתפסות כאלה בעבר, אבל הסטטוס קוו פשוט השתנה. אם לפני כן נסיעה של שעה, עבודה בשעות קבועות, עבודה מן המשרד היו הנורמה, כעת זז לו קו פרשת המים, כעת לבוא למשרד היא בחירה שיש לצידה גם מחירים של איזון ותקורות, בעיקר כי האלטלרנטיבה קיימת. הרצון של העובדים לשמר את מה שהושג ונלמד בשנה הזו אינו נתפס כהטבה , אלא נורמה הדורשת שימור. חוסר התייחסות לנושא תחשב כסוג של הרעת תנאים שכבר קובעו.

woman sitting on the floor using a laptop
Photo by Vlada Karpovich on Pexels.com

יודע חקלאי פיקח

הביקוש בתחום הטק שוב מאמיר ואף מגיע לשיאים חדשים, אבל ההיצע…הצטמצם. זו מגמה קבועה שדורשת התייחסות אחרת לגיוס. כבר ברור שקשה יהיה להסתדר אם כולם ימשיכו לקטוף מאותה החלקה. רבות דובר בחשיבות של הרחבת העוגה במקום לחתוך אותה לחתיכות הולכות וקטנות. זה צעד מתבקש. זה אסימון שעדיין צריך ליפול לרבים אבל לא על זה רציתי לכתוב.

לכולנו יש חלק במשק הזה שאנחנו מטפחים, ולכן כשם שאנחנון קוטפים ממנו אנחנו חייבים להמשיך ולדשן אותו. מעבר לכך שכל חברה מגייסת, מטפחת ומנביטה כשרונות ותורמת אותם בתורה, חשוב שכולנו נתרום את חלקנו להשבחת הטלנט, לייצור הזדמנויות ולעשייה שדורשת מאמץ: כמו הנגשת ידע, הכשרה וטיפוח יוזמות וקהילות. נכון, זו בקשה לא שולית הדורשת משאבים וזמן, אבל יש לנו גם אחריות, אז אם קטפתם: דעו גם לדשן.