צעד אחורה ,סקובידו?

זה אף פעם לא הולך ישר ישיר ולענין. אתם תשכחו מזה ברגע שתמצאו את המקום הבא שלכם, כי בראש אנחנו עושים תיקון לאחור. לא זוכרים את הפיתולים שהיו בדרך. יהיו עיכובים כי זו דרכו של עולם, דברים יתקעו באופן בלתי מוסבר ברגע הכי פחות מתאים. הדבר שהכי רציתם יסתבך באופן חסר תקנה. חלק מהדברים שכבר מזמן אבד עליהם יצוצו לפתע ללא כל הסבר, אתם תרגישו שאיבדתם קצת שליטה בתהליך. בלב תגידו לעצמכם שאין לכם מושג מה יקרה בסוף.בכל זאת תבינו שהכל חלק מאיזו עלילה, אתם יכולים רק להמשיך לשחק. תמשיכו בצעד קדימה כי זו הדרך היחידה היא להיות בתנועה מתמדת . אתם לא מכתיבים את הקצב, אבל בסוף תגיעו לאן שצריך.

לקבלת הפוסט הבא במייל

חשבון פשוט

גיוס הוא לא מדע טילים, רחוק שנות אור מלבנות חללית ולשלוח אותה לירח. אין כאן נוסחאות מורכבות ולא צריך ידע מתמטי מעבר למה שלמדתם בחטיבה. בכל זאת הרבה פעמים לא דברים לא מצליחים. יש נוסחה מאד פשוטה שלוכדת את כל הסיפור בצורה טובה.

לפני שנים כתב גרג סבג' את המאמר הגאוני: איכות X כמות X שוק מטרה= גיוס

אז אם זה כל כך פשוט למה זה לא עובד כל כך הרבה פעמים. ומה כל כך גאוני בזה?

גיוס זה מלאכה עדינה, שדורשת כיול מתמיד. יותר מהכל היא דורשת תנועה מתמדת. אין בה הפסקות, ומעטים האנשים שיש בהם את האנרגיה להמשיך לדייק, כל פעם מחדש. צריך באמת לאהוב את זה. מי שעובד ללא לאות אבל לא טורח להתמקד במועמדים הנכונים לא יצליח. מי שמביא מועמדים מצויינים לתהליך אבל לא משכיל להביא מספיק- לא יצליח. ומעל כל זה צריך לייצר את את המשוואה הזו בכל פעם מחדש עם מנהלים אחרים, תחומים אחרים ומועמדים שונים. ועובדה שלא הרבה מגייסים מצליחים לפצח את הנוסחה הזו בהצלחה, כי מאחורי הנוסחה הפשוטה הזו יש יכולות יסוד רבות כמו לדעת לזהות את מי להכניס לתהליך, היכולת לתקשר עם מועמדים ומנהלים, יכולת לזהות בעיות ולפתור אותן, ומעל הכל חריצות, מצרפת את המאמר האוריגנלי של גרג.

לקבלת הפוסט הבא במייל:

Photo by JESHOOTS.com on Pexels.com

תעודת זהות

הזהות שלנו הופרטה, היא נמכרת לאתרים מצד שלישי תמורת מידע. אנחנו כבר לא הבעלים הישירים שלה, ובכל מקרה מזמן כבר מסרנו את המפתחות שלה לאחרים. הזהות שלנו התפצלה להמון זהויות ואנחנו יכולים יותר מתמיד להתגלות ולהססתר, לזייף ולהחשף. אנחנו יכולים להופיע במקום שלא היינו בו מעולם, להיות חברים מבלי להכיר, לבנות עולם בדיוני שלם, שכולו אחיזת עיניים.

זה לא מפליא שבעידן של זהויות רבות וגמישות, הזהות שלנו הפכה לחומר ביד היוצר, אנחנו הם אלה שאחראים לצקת בה משמעות, לחבר או לנתק אותה, אבל השליטה שלנו כבר אינה מוחלטת, אנחנו כבר לא רק העבודה שלנו, כבר לא רק דבר אחד, הכל סחיר, הכל הולך. האחריות על הזהות שלנו היא אחריות כבדה ומעייפת. אנחנו עובדים בלטפח אותה, אך היא לקוחה תובענית.

לקבלת הפוסט הבא במייל:

Photo by Pixabay on Pexels.com