הכל זורם

גיוס הוא אחד המקצועות המתגמלים ביותר שיש אבל גם אחד הקשים.

מצד אחד לחבר אנשים לייעוד שלהם, לשנות גורלות, לעזור לארגון להצליח ולבנות אותו. סיפוק שאין שני לו.

מאידך- לפעמים עבודה יורדת לטימיון, יש הרבה טלטלות, וצריך לומר הרבה לא. לעיתים תקנים מוקפאים, מועמדים נוטשים, וצריך לגייס הרבה נחישות וחוסן כדי לא לקחת ללב.

הזיכרון הארגוני הוא קצר יותר מכל זיכרון שאני מכירה.
ישנה נטייה לשכוח כמה זמן לוקח תהליך הגיוס, כמה השקעה יש בכל תהליך ושזה די
מסובך בסה"כ. כמו בשיר היפה של ג'וני מיטשל, מכבים ומדליקים את הזרם כאילו מדובר במתג.."Turn it off and on like a bath tub faucet"

מגייס מנוסה, יודע כי למועמדים נפלאים יהיה ביקוש תמידי. הוא משרתם של כישרונות. הוא יודע שגם שסוגרים את הברז, זוהי פעולה חיצונית. בארגון חי וקיים אין דבר כזה שמפסיקים לגייס..
הצנרת תמיד רוחשת. וגם אם מפסיקים את המים בסניף המרכזי- זה יגמר בסוף בשצף קצף גדול.