החור השחור של קורות החיים

אז ככה: אם מישהו ימצא בזכות זה עבודה, תרמתי את שלי.מוקדש לכל מי ששולח מלא קורות חיים ולא מקבל תשובה.

* רק 20% מן המישרות הקיימות מפורסמות, באופן פרדוקסלי זה
אומר שרב מחפשי העבודה פונים למיעוט המישרות- כלומר אם
אתם שולחים קורות חיים למישרות שגלויות ברשת..יחד איתכם 
שולח כל העולם. הסיכוי להתקבל יורד. בהרבה חברות ישנו מרכז
מיון קורות חיים, וקורות החיים שלכם לא מגיעים בכלל לגורם
מקצועי.
* איך מוצאים את ה80% הנותרים?
מגדירים תפקידים וחברות רלוונטיים, ושם מחפשים

* מנסים להיפגש עם כמה שיותר אנשים, ובייחוד עם אנשים
שעוסקים בתחום שמעניין אתכם ובחברות שמעניינות אתכם.
לא שולחים להם קורות חיים, ולא שואלים על מישרות!
מנסים לקבל כמה שיותר מידע על החברה, על העיסוק, תהליכי
גיוס, אנשים שכדאי לכם לפגוש וטיפים. הנה כמה יתרונות בשיטה
הזו:

פחות מביך- אני יודעת שאתם לא ממש אוהבים לדבר עם זרים על
כך שאתם מחפשים עבודה..

תיווצר לכם תמונה טובה של הסיכוי שלכם להתקבל, מבנה התחום,
ומה עוד כדאי לעשות..

אותם אנשים יעזרו לכם כשתהיה באמת הזדמנות רלוונטית..אבל
הפעם אתם תהיו יותר מגובשים, והם יהיו מוכנים להשקיע בכם את
המאמץ.

תגיעו ליותר משרות אמיתיות/ או שתגלו שאתם צריכים לחפש
משהו אחר. בכל מקרה- לא תשלחו קורות חיים לחור שחור.

*אם אתם מפנים קורות חיים דרך מכרים:

זה טוב, אבל לא באמת מספיק. תמנפו את ההיכרות.
אלא אם כן אלא מכרים שיכולים להמליץ ממקור ראשון על העבודה
שלכם, זה לא באמת מספיק. תחזרו לסעיף הקודם.

הבעיה האמיתית אינה הימצאותן של מישרות..
באופן פרדוקסלי: היום יש הרבה יותר מידע וקל יותר לאתר מועמדים.
אבל יתכן שאתם פונים בצינורות שלא מקבלים כמעט תשומת לב מהארגון. תעשו שיעורי בית. תחסכו לעצמכם הרבה תסכול וזמן.

 job

מדריך לימי מיתון *מלח מים*

לא, אני לא יודעת מתי יהיה מיתון..אבל אני יודעת מה עושים. תגזרו ותשמרו ליום פקודה.)

סבתא של שרון היתה קוצצת יום יום את הגרניומים באדניות, היא אמרה שככה הפרחים צומחים יותר יפה, ובאמת האדניות בסימטת היקב היו מרשימות מאד. כשהיינו חוזרות מביה"ס היינו מצטטות בצחוק את דוד לוי שאמר בדרמטיות "ככל שיעננו כך נפרוץ". מבלי לדעת זו היתה הכנה מצויינת לעתיד..

להיות מגייס בתקופת מיתון זה פחות נחמד. כבר דיברנו על זיכרון קצר. אז במיתון ארגונים לוקים באמנזיה רצינית. יש נטיה להקלע לזהירות יתר. סוגרים הברזים ושולחים את מי שאפשר..

מישרות פתוחות קורות כשמישהו מחליף תפקיד או כשהארגון צומח.
רב התפקידים נפתחים בגלל הכיסאות המוזיקליים..
במיתון- כל אחד נדבק חזק חזק לכסא ולא רוצה לזוז. כי קר שם בחוץ. הפעילות בגיוס יורדת משמעותית. אלה שיכולים להחליף עבודה מחכים, ואלה שלא מתאפקים. הכל בחסות כותרות העיתון.
אחת הדרכים הכי קלות לצמצם הוצאות היא לעצור גיוס..
וזו גם הזדמנות מעולה לרה ארגון, הסרת שומנים והתייעלות.
כל זה ביחד זה חדשות פחות משמחות לאלה מאיתנו שעוסקים בגיוס. וגם לאלה שמחפשים עבודה.

האמנם? המשמעות של כל זה היא שלא באמת נעלם הצורך:
דינה עוד תרצה להחליף עבודה כי מגיע הזמן לתפקיד בכיר יותר
שאול עדיין רוצה רילוקיישן
עמית חוזרת לעשות תואר שני.
החיים נמשכים…
אחרי רה הארגון- עיניינים יתייצבו, הארגון ימשיך לפרוח
אחרי קיצוצים, נלקק את הפצעים ונשנה כיוון..

זה קורה הרבה פעמים יותר מהר ממה שחושבים. גם אם יש לכם פחות עבודה הנה מה שאתם יכולים לעשות בינתיים:

ללמד את הארגון שלכם על כך שגיוס זה יותר מאשר צמיחה
לעשות פרוייקטים ממוקדים:
מיפוי שוק
טיפול בבעיות תשתית ( מערכות, יצירת תהליכים)
רה ארגון של הגיוס
עבודה על מישרות קריטיות שצריך עבורן זמן מתמשך
ועוד..
לנצל את הזמן ללמוד, לעזור בתחום אחר
הכי חשוב..להישאר.

אפילו שאלה בדרך כלל ימים של אי ודאות, זוהי הזדמנות מעולה לייצר ערך, לבנות את השותפות שלכם עם הארגון, ולהתחסן. תמשיכו להשקות. הפריחה בדרך והיא תהיה מרשימה מתמיד.

גרניום